Non Place

"Beauty is not found in the thing itself but in the patterns of the shadows, in the light and the darkness, created between one thing and the next. Similarly the precious stone  that shines in the dark will inundate with the light of day it loses its charm, just like beauty cannot exist away from the influence of shadows." - Jun'ichiro Tanizaki, In praise of Shadows.

Attempts at conservation and destruction done on different varieties of orchids express the power and beauty of the living object. The act of conservation - freezing, covering in wax, covering in cement, embalming - these are temporary actions. the images themselves gain the meaning of an additional conservation process that symbolizes the "beauty" in the symbiosis between death and life.

A personal encounter with cancer and with  feelings of loss and death, both of the soul and of the body, and coming to terms with the change when the disease returned, led me in my work to go out from the personal to the public sphere. In this temporary space, the individual remains anonymous and devoid of meaning.

The works are created out of the view of a system of growth and co-dependence - similar to the principle of polarity, yin (negative) and yang (positive),that is connected to brightness in the dark, in life and in death, in the heavens and on earth. they do not deal with "this one against that one" but rather are an extension of the correlation between light and shadow, in order to create an " idealization" of beauty.

היופי אינו מצוי בדבר עצמו אלה בדגמי הצללים, באור ובחשכה, שנוצרים בין דבר לדבר. כך גם אבן חן שזורחת בחשיכה, תרעיף את אורה אם תושם באפלה, אבל אם תיחשף לאור יום תאבד את קסמה, כשם שיופי לא יתקיים בנפרד מהשפעת הצללים. (ג'וּנְאִיצִ'ירוֹ טַנִיזַקִי, ׳בשבח הצללים׳)

ניסיונות של שימור והרס שנעשים על זני סחלבים, מבטאים את הכוח והיופי שבאובייקט החי. מעשה השימור - הקפאה, ציפוי בשעווה, ציפוי במלט, נוזל חניתה - הינו מעשה ארעי. הדימויים עצמם מקבלים משמעות של תהליך שימור נוסף המסמל את ה"יופי" שבסימביוזה בין המוות לחיים.

התמודדות אישית עם מחלת הסרטן ועם תחושת האובדן והמוות, הן של הנפש והן של הגוף, וההשלמה עם השינוי עקב צמיחתה מחדש של המחלה, מובילה אותי לצאת בעבודותי מהמרחב האישי אל הציבורי. במרחב ארעי זה נותר האדם אנונימי וחסר משמעות.


העבודות נוצרות מתוך ראיה של מנגנון צמיחה ותלות הדדית, בדומה לעקרון הקוטביות, יין (שלילי) ויאנג (חיובי), הקשור במואר באפל, בחיים ובמוות, בשמים ובארץ. הן אינן עוסקות ב"זה כנגד זה", אלא נובעות מתוך קורלציה בין אור וצל, בכדי ליצור "אידיאליזציה" של יופי.

© 2020 by Tal Uri. Proudly created with Wix.com

  • Facebook
  • Instagram